ישראל נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.רכבו של התובע נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 7/7/13, עת רכב שהיה נהוג בידי הגב' מוראל בן חמו (להלן: "הרכב הפוגע") התנגש בו מאחור (להלן: "התאונה").

בעת אירוע התאונה היה הרכב הפוגע מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2.מאחר שלא היתה מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אירעה באשמתה הבלעדית של הגב' בן חמו, פיצתה הנתבעת את התובע בגין חלק מהנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה היינו, עלות תיקון רכבו של התובע, שכ"ט השמאי וירידת הערך שנגרמה לרכבו של התובע.

3.בגין פריט הנזק של "הוצאות הנסיעה" שהיו לתובע בתקופה בה היה רכבו במוסך לצרכי תיקונים (23 יום), לא פוצה התובע, תוך שנאמר לו ע"י הנתבעת (בכתב) כי עניין זה "ייבחן עם הצגת פירוט הנסיעות, מטרתן ומועדן".

4.מאחר שהתובע לא המציא לנתבעת את הפירוט הנ"ל – לטענתו, הנתבעת לא היתה "זכאית להציב תנאי הזוי שכזה" – הוא לא קיבל פיצוי עבור הוצאות הנסיעה, שהסתכמו, לטענתו, בסכום של 5,000 ₪. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכום המופרז של 26,750 ₪, כמפורט בסייפא של כתב התביעה.

5.לטענת הנתבעת, אף כי לא הגיע לתובע פיצוי בגין הוצאות נסיעה, זאת משום ששילמה לו את מלוא הנזק אותו דרש בפנייתו מיום 19/8/13 – שלא כללה איזכור של הוצאות נסיעה – ואף כי אין כל קשר סיבתי בין הוצאות הנסיעה שהוציא התובע, לטענתו, לבין אירוע התאונה, היא היתה מוכנה, "לפנים משורת הדין ולאחר תכתובת מרובה... לשקול עמדתה בהקשר זה", אולם בסופו של דבר דחתה את דרישתו לפיצוי בגין פריט נזק זה משום שהתובע "עמד על דרישתו לפיצוי גלובאלי ולא מבוסס".

6.התובע הינו נכה בשיעור של 100%, המרותק לכסא גלגלים. אין חולקין כי הרכב משמש לו "רגליים". גם אין חולקין שאין לגזור עליו להישאר כלוא בביתו, ללא יכולת תנועה, במשך כל התקופה בה היה רכבו מושבת לצרכי תיקונים. אין ספק ש"הוצאות הנסיעה" הן חלק מהנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה. סבורני כי דרישת הנתבעת שהתובע ימציא לה "פירוט הנסיעות, מטרתן ומועדן", כתנאי לתשלום פיצוי בגין פריט נזק זה, אינה ראויה, בנסיבות העניין, שכן ברור שהתובע נזקק להיעזר בשירותי הסעה יום יומיים בתקופה בה רכבו שהה במוסך לצרכי תיקונים. סבורני כי לאור מצבו הבריאותי אין זה ראוי לדרוש ממנו להשתמש

בתחבורה הציבורית הרגילה.

כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי, התובע הגיע להסכם עם נהג מונית, מר מנחם גולדשלגר, שיסיע אותו בהתאם לצורך, ובתמורה שילם לו התובע סכום גלובאלי של 5,000 ₪ עבור הסעות בתקופה 7/7/13 – 26/7/13. סכום זה לא נראה לי מופרז בנסיבות המקרה. סביר להניח כי אם היה מזמין "מונית ספיישל" לכל נסיעה בנפרד, היו הוצאות הנסיעה מסתכמות בסכום גבוה יותר.

כפי שעולה מדברי התובע, כתוצאה מהתאונה נגרמו לו גם נזקי גוף. את הפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו הוא אמור לקבל מחב' הביטוח בה היה מבוטח הרכב שלו. זאת מכח הוראות חוק הפלת"ד. מאחר שחלק מהנסיעות במונית שביצע התובע בתקופה בה היה רכבו במוסך היו גם לצורכי טיפולי פיזיוטרפיה, אני סבור שיש לזקוף חלק מהוצאות הנסיעה ע"ח טיפולים אלה, שאת הפיצוי בגינן אמור התובע לקבל כחלק מהפיצויים בגין נזקי הגוף.

אני מעריך את החלק של הוצאות הנסיעה שיש ליחס לנסיעות לטיפולים רפואיים, לרבות טיפולי פיזיוטרפיה, בסכום של 1,000 ₪.

בנסיבות המקרה אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש. גם אין עילה חוקית להטיל על הנתבעת "קנס", כפי שמבקש התובע.

7.סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/7/13 (תאריך הקבלה על תשלום הוצאות הנסיעה) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

מזכירות: נא לשלוח העתק פסק הדין לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: